ביטול חוזה מכר שנחתם תחת השפעת סמים

תוכן עניינים

כידוע, אחד מעקרונות היסוד של דיני החוזים הוא העיקרון שלפיו חוזים יש לקיים. עיקרון נוסף הוא שההתקשרות בחוזה תנבע מרצון חופשי. בנסיבות מסוימות, עלולים עקרונות אלה להתנגש ויש למצוא את נקודת האיזון ביניהם. ככל שהפגם ברצון החופשי של צד לחוזה חריף יותר, כך יקטן משקל החובה לקיים את החוזה, עד לביטול החוזה בנסיבות מסוימות, וההפך. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") מאפשר לבטל חוזה מחמת עושק, וזו לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

כידוע, עילת העושק מחולקת לשלושה יסודות השלובים זה בזה – מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, חוסר ניסיון); התנהגותו של העושק; העדר איזון סביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו (תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל).

שלושת היסודות הם מצטברים ושלובים. מצטברים מאחר שדי כי אחד מהם לא יתקיים כדי שלא תשתכלל עילת העושק. שלובים מאחר שקיים ביניהם יחס גומלין, במובן זה שאם אחד היסודות התקיים באופן מובהק, אפשר כי האחר יהיה מובהק פחות, ועדיין ייקבע כי התקיים עושק (רע"א 617/08  מלון עדן נהריה בע"מ נ' יוסף קסל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.9.2014) פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט ח' מלצר והאסמכתאות שם).

בעת בחינת השאלה האם יש לבטל הסכם מכר שנחתם בשפעת סמים, יש לתת דגש משמעותי למצבו של הנעשק. בהתאם לחוק, יסוד זה עניינו מצוקה של המתקשר, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון. בהתאם להלכה הפסוקה, אלה צריכים להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שהסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון.

בחינת מצבו של הנעשק עבור ביטול חוזה מכר

לדוגמא, מצבו של הנעשק עשוי להיבחן על פי הנסיבות הבאות:

1.      בתקופה הסמוכה לאחר ההתקשרות בהסכם הוא היה במצב נפשי פסיכוטי, והדעת נותנת כי התקשה להבין את תנאי החוזה עליו חתם.

2.      מידע הנוגע למצבו הבריאותי המשוער במועד ההתקשרות עצמו.

3.      מידע על מצבו הנפשי של הנעשק בעת ההתקשרות.

4.      במסגרת בחינת מצבו של הנעשק, יש להביא בחשבון גם את הלחץ שהיה נתון בו בשל מצבו הכלכלי.

עוד אלמנט חשוב לבחינה הוא התנהגותו של העושק. על פי הוראות החוק, יסוד הכרחי בעילת העושק הוא ניצול של הצד השני את מצבו של המתקשר הנעשק. לדוגמא, תמרון ושימוש ביתרון בלתי הוגן של צד אחד במסגרת המשא ומתן בשל מצבו הנעשק. כמובן, שעל העושק להיות מודע למצבו של הנעשק באותה עת.

פועל יוצא של שילוב האלמנטים הוא בכך שנעשק חתם על הסכם שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

המבחן ליישום יסוד זה הוא מבחן אובייקטיבי-חיצוני והוא מחייב בירור שתי שאלות משנה – מהו "המקובל" ומהי "מידה בלתי סבירה". המקובל הוא התנאים הנוהגים בפועל והמופיעים תדיר בסוג החוזים שאליהם משתייך החוזה הנדון.

מידה בלתי סבירה היא המידה שבה צריכים להיות תנאי החוזה גרועים מן המקובל כדי לבסס את עילת העושק. למשל הפרשי ערך על פי נסיבות העסקה ותנאי השוק (גבריאלה שלו, אפי צמח, דיני חוזים, מהדורה רביעית (2019), 438, 441-442).

המידע לעיל מהווה מידע ראשוני בלבד ואין הוא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואין באמור לעיל בכדי להוות המלצה לנקיטת הליכים ו/או להימנעות מהם. מומלץ להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום בטרם נקיטת כל פעולה. למען הסר כל ספק, האחריות לכל תוצאה בשל הסתמכות על האמור לעיל תחול על המשתמש בלבד.

דילוג לתוכן