חזרה על טענות פוגעניות מצד ג' והגנה מפני תביעת לשון הרע

תוכן עניינים

עסקינן במקרה של תביעת לשון הרע בגין פוסט שפרסם אדם בפייסבוק, בעודו חוזר בפוסט על דברי לשון הרע כאמור שנאמרו על ידי צד ג'.

חזרה על טענות פוגעניות שנאמרו נגד התובע ע״י צד שלישי, אינה יכולה, לרוב, להוות הגנה מפני תביעת לשון הרע. יחד עם זאת, ההגנות אשר עשויות, לעמוד בעניין זה לאדם החוזר על הנאמר, הן הגנת "אמת דיברתי" והגנת "תום הלב".

להגנת ״אמת בפרסום״ הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע שני יסודות מצטברים: האחד, הוא כי הפרסום המהווה לשון הרע היה אמת. השני, כי מתקיים עניין ציבורי בנוגע לאותו פרסום. אמיתות של הפרסום וקיומו של עניין ציבורי בו מבטיחים כי בפרסום טמון המשקל המספק הנחוץ כדי להצדיק את הפגיעה בשם הטוב. כאשר הוכח פרסומה של לשון הרע – עובר הנטל לנתבע להוכיח את אמיתות הפרסום. משלא הוכיח כי הדברים שנכתבו בפוסט הינם אמת, אינו יכול לחסות תחת הגנת ״אמת בפרסום.

להגנת "תום הלב" הקבועה בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, בכדי שנתבע יוכל לחסות תחת הגנה זו, עליו לטרוח ולבדוק טרם הפרסום האם יש בו אמת, אם לאו. ככל ולא בדק, חזקת תום הלב נשללת.

עוד יש לבדוק, האם הדברים נאמרו בלשון דעה או בלשון עובדה. נפסק כי תחולתה של הגנת "תום הלב" על הפרסום מותנית בראש ובראשונה בכך שמדובר בהבעת דעה או סברה ולא בקביעת עובדה (ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן, פ"ד נו(3) 245 (2002);

הצגת הדברים כעובדות מבוססות ומהימנות, אשר כך גם מתקבלים על ידי הקוראים הסבירים מבחינה אובייקטיבית, מביאים לשלילת חזקת תום הלב, גם כן.

העובדה שלשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר על ידי אחרים גם היא איננה מהווה הגנה, אלא לכל היותר הקלה במסגרת פסיקת גובה הפיצוי. אך גם זאת, רק כאשר ננקב בפרסום המקור עליו הסתמך הכותב (סעיף 19(1) לחוק).

חזרה על הדברים מהווה למעשה אשרור שלהם, גם אם לא נאמרים במפורש על ידי הנתבע ומשכך, על הנתבע לעמוד בהוראותיה הדווקניות של הגנת "אמת דיברתי" או הגנת "תום הלב".

 

זיכוי בכפל פיצוי ללא הוכחת נזק

מתי התובע יזכה לכפל פיצוי ללא הוכחת נזק על פי סעיף סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע?

ככל והיה בפרסום כדי להשפילו, לעשותו מטרה לשנאה ולבוז ולפגוע בשמו של אדם אך יחד עם זאת, לא הוצגה כל ראיה לנזק שנגרם לאותו אדם עקב הפרסום, אזי עסקינן בפיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, המסמיך את בית המשפט לחייב נתבע לפצות תובע בסך של עד 50,000 ₪;

בנוסף על כך, אם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע כפל פיצוי, ללא הוכחת נזק. על מנת לזכות בכפל פיצוי, לא די כי התובע יעתור מפורשות לפיצויים מכוח סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, אלא עליו להניח תשתית אשר יש בה כדי לבסס את כוונת הנתבע לפגוע.

נפסק, כי אין די בקיומה של צפיות שהפרסום יפגע בתובע, על מנת שייקבע שהמדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, אלא נדרש קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה "של ממש" לפגוע.

בכל מקרה, לעניין הפיצוי, יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. וכן, התנהגותו של הנפגע לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו.

 

ההקלות בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע

בבחינת הפיצוי יש לבחון גם את ההקלות המפורטות בסעיף 19 לחוק:

"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:

(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו     הסתמך;

(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;

(3) הוא לא נתכוון לנפגע;

(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".

בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק.

המידע לעיל מהווה מידע ראשוני בלבד ואין הוא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואין באמור לעיל בכדי להוות המלצה לנקיטת הליכים ו/או להימנעות מהם. מומלץ להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום בטרם נקיטת כל פעולה. למען הסר כל ספק, האחריות לכל תוצאה בשל הסתמכות על האמור לעיל תחול על המשתמש בלבד.

דילוג לתוכן