זיכוי באשמת פרסום לשון הרע שנעשתה ללא שם של אדם

להשארת פרטים לשיחת ייעוץ:

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע מתי דברים שנאמרו או פורסמו יהוו לשון הרע:

               "1.    לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)     להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)     לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;"

נצא מנקודת הנחה לצורך מאמר זה כי בתיאורים שבפוסט יש לשון הרע.

 

לשון הרע ללא שם כשברור למי הכוונה

האם הקורא הסביר הבין כי המדובר בנפגע?

סעיף 2 (ב) לחוק קובע כי:

                           "2(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאחד אחר זולת הנפגע.

(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

אין ספק כי פרסום בפייסבוק הפתוח לכל דיכפין, היה עלול להגיע ליותר מאשר לנפגע. הכוונה בעיקר לחבריו ומשפחתו של הנפגע.

דרישת הזיהוי היא מהותית ולא טכנית

סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, קובע כדלקמן:

"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה"

ההלכה היא כי הבחינה, אם ניתן היה להבין מהפרסום שהוא מכוון לאדם מסויים היא אובייקטיבית ונלמדת מכל הנסיבות הקשורות בפרסום – הן אלו שעולות מלשון הפרסום והן אלו שעולות מהנסיבות לרבות החיצוניות.

השופט דנציג ר בע"א 8345/08 עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי [פורסם בנבו] (ניתן ב-27/7/11) (סעיפים 34-35) ריכז את ההלכות הנוהגות לעניין זיהו הנפגע:

"דרישת הזיהוי הינה דרישה מהותית ולא טכנית. השאלה אינה האם שמו של אדם צויין באופן מפורש בדברים שפורסמו. כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק, דרישת הזיהוי תמולא באותם המקרים בהם מיוחסים דברים שפורסמו לפרט הטוען לפגיעה באופן משתמע מן הפרסום או כתוצאה מנסיבות חיצוניות או משילובם של הפרסום והנסיבות החיצוניות (ראו: גנאים, קרמניצר ושנור, בעמ' 165 ו-234; שנהר, בעמ' 116 ו-125-124; ע"פ 37/50 שטרנהל נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ו(1) 119, 124 (1952) (להלן: עניין שטרנהל); וכן השוו לדין האנגלי: David Price and Korieh Duodo Defamation Law, Procedure and Practice (3rd Ed., 2004), בעמ' 34-31 (להלן: Price & Duodu); Gately, בעמ' 216-213).

הזכות לשם טוב

35. ככל שהדברים נוגעים לדרישת הזיהוי, מתבטא הדבר בבחינה, על פי מדד אובייקטיבי, האם האדם הסביר היה קושר בין הדברים לבין הפרט ומזהה אותם כמי שהתייחסו אליו. בהעדר זיהוי של הפרט וייחוס הדברים אליו – לא עלולה להיגרם פגיעה בשמו הטוב אף אם הוא עצמו חש שרגשותיו נפגעו. המבחן האובייקטיבי נגזר ממהות הזכות לשם טוב –

הערכת הסביבה את הפרט (השוו: ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989); ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 293 (1977)].

כך למשל, במקרים בהם לא נזכר שמו של אדם בדברים שפורסמו אך נזכרים או מוצגים פרטים המביאים לזיהויו בידי הסביבה הקרובה לו או אף בידי סביבה רחבה יותר – יכול שיימצא המפרסם (או יתר האחראים לפרסום) חייב בגין הוצאת לשון הרע, ובלבד שהמדובר בנתונים שהם בידיעתם הרגילה של אלו ששמעו את הדברים או קראו אותם (השוו: עניין אפל, בעמ' 617-616; גנאים, קרמניצר ושנור, בעמ' 408 בו מובא סעיף 3(א) לנוסח החוק המוצע על ידם)".

פסק הדין

ובע"א 1104/00 אפל נ' חסון , [פורסם בנבו] כתבה השופטת בייניש (כתוארה אז) דברים המתאימים לענייננו, כדלקמן:

"המחלוקת בין הצדדים נסבה על משמעותו של הפרסום – האם טמונה בו לשון הרע כנגד המערער על-פי סעיף 1 לחוק אם לאו. שאלה זו היא במהותה פרשנית. פרשנות הפרסום תיעשה על-ידי בית-המשפט תוך עיון בפרסום עצמו בלא להיזקק בדרך-כלל לעדויות ולראיות בשאלת משמעות הפרסום. כבר נקבע בפסיקתנו כי המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו (ראו: פרשת הוצאת עתון "הארץ" בע"מ הנ"ל [1], בעמ' 293, 301-300; ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג [פורסם בנבו] (להלן – פרשת מיכאלי [2]), בעמ' 562; וראו גם Brazier & Murphy supra [16], at pp. 435, 446 וכן Carter-Ruck, Walker & Starte supra [17], at p. 42".

לפיכך, לא מספיק שהפוגע יאמר כי ישיב התכוון לאדם ערטילאי.

ככל והיו אנשים אשר הבינו מהפרטים והנסיבות הקשורות, כפי שהקורא הסביר, במקומם ובידיעותיהם, היה מבין, כי המדובר הוא בנפגע.

סיכום

לסיכומו של עניין, ניתן לומר כי אדם אשר מפרסם דברים העולים לכדי פרסום לשון הרע, עשוי בנסיבות מסוימות, לחוב באחריות לפי החוק גם אם בחר שלא לציין במפורש את שמו של הנפגע.

זיכוי באשמת פרסום לשון הרע שנעשתה ללא שם של אדם
זיכוי באשמת פרסום לשון הרע שנעשתה ללא שם של אדם

המידע לעיל מהווה מידע ראשוני בלבד ואין הוא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו ואין באמור לעיל בכדי להוות המלצה לנקיטת הליכים ו/או להימנעות מהם. מומלץ להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום בטרם נקיטת כל פעולה. למען הסר כל ספק, האחריות לכל תוצאה בשל הסתמכות על האמור לעיל תחול על המשתמש בלבד.

משרדנו בתקשורת

עו"ד יוני לוי
עו"ד יוני לוי

עורך דין מקרקעין, המלווה פרויקטים של נדל"ן בארץ ובחו"ל כבר מעל 10 שנים. אני חי, נושם ואוהב את עולם הנדל"ן ושמח להעניק מהידע והניסיון המקצועי שלי ללקוחותיי. אני מאמין שלכל אחד מגיע עתיד כלכלי טוב ויציב, ואני כאן ללוות אתכם בפשטות, בתהליכים מורכבים בעולם הנדל"ן.

Google ג גוגל
5.0
מבוסס על 60 ביקורות
×
js_loader