תביעה על שיימינג: האם אפשרי וכיצד?

הרשתות החברתיות הכניסו לחיינו מושגים רבים חדשים, כאשר אחד מן המושגים המרכזיים הללו הוא השיימינג. שיימינג, או ביוש בעברית, הוא אולי מושג חדש, אך הוא לא מייצג תופעה חדשה במיוחד במהותה, אלא רק שכלול של תופעה שקיימת זה מכבר. מכיוון שכך, החוק כבר מציע דרכי התמודדות שונות עם תופעה זו, אחת מהן היא תביעה על שיימינג.

 

מהו שיימינג?

לפני שנדבר על האפשרויות המשפטיות העומדות בפני אדם שהוא קורבן לשיימינג יש להסביר מהו שיימינג. שיימינג הוא מושג הלקוח מאנגלית, ובבסיסו המילה בושה, זאת גם הסיבה לכך שתרגום המושג לעברית הוא "ביוש".

אם כן, תופעת השיימינג משמעותה פרסום דבר אודות אדם באחת מהרשתות החברתיות, או בכמה מהן, במטרה לביישו.

בניגוד למה שנהוג לחשוב אולי, ייתכן בהחלט גם שיימינג שהוא לא ויראלי, כלומר לא זכה לתפוצה רחבה. כך שגם דברים שפורסמו בקבוצת וואטס-אפ בודדה בהחלט עשויים להיחשב כשיימינג.

 

תביעה על שיימינג – האפשרויות המשפטיות

כאמור לעיל, שיימינג בבסיסה אינה באמת תופעה חדשה לחלוטין, שכן בבסיסה עומדים שני סוגי התנהגות שמלווים אותנו משחר האנושות – לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

אם כן, השיימינג שונה בצורת הפרסום, ואולי גם בפוטנציאל הנזק שלו, אך לא בעצם הפעולה.

כאשר ברור שבסיסו של השיימינג הוא לרוב לשון הרע, ולעיתים גם פגיעה בפרטיות, הרי שישנן אפשרויות משפטיות רבות העומדות בפני הנפגע. נעמוד להלן על העיקריות שבהן:

אפשרות ראשונה: תביעת דיבה

האפשרות המשפטית הראשונה, ואולי אף המוכרת ביותר, היא תביעת דיבה כנגד מפרסמי ומפיצי השיימינג. תביעת דיבה היא בעצם תביעת לשון הרע אזרחית, שעל מנת שיהיה לה בסיס צריכים להתקיים התנאים הבאים:

 

תנאי ראשון: לשון הרע

התנאי הראשון הוא כמובן שהדברים שפורסמו יהיו לשון הרע.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע), מגדיר מהי לשון הרע, כאשר אחת מן האפשרויות המצויות שם נוגעות לדברים שפרסומם עלול להשפיל או לבזות את האדם שעליו נאמרו הדברים, או במילים אחרות – לבייש אותו.

תופעת השיימינג אם כן, בהחלט עונה על התנאי הזה.

 

תנאי שני: פרסום

התנאי השני לקיומה של עילת תביעה אזרחית בגין לשון הרע הוא שהדבר פורסם, כלומר נאמר במטרה להגיע לאדם אחד נוסף לפחות זולת הנפגע ואכן הגיע אליו, או במקרה של דברים כתובים – היה עלול להגיע לאדם אחד נוסף זולת הנפגע לפי הנסיבות.

גם כאן ניתן להניח ששיימינג יענה בקלות על התנאי, שכן הגדרתה של התופעה כוללת הפצתם של דברי לשון הרע בתפוצה יחסית רחבה.

 

מסלולי התביעה

אם כן, כאשר שני התנאים המובאים לעיל מתקיימים ניתן לתבוע הן את המפרסם והן את המפיצים בתביעת דיבה. לתביעה כזו שני מסלולים עיקריים:

מסלול הכולל הוכחת נזק ומסלול שאינו כולל הוכחת נזק.

המסלול שאינו כולל הוכחת נזק הוא חשוב במיוחד כאשר מדובר בשיימינג, שכן פעמים רבות קשה להצביע על נזק ממשי שנוצר כתוצאה מכך, מלבד הבושה הרבה.

בעבור תביעת דיבה ללא הוכחת נזק תקרת הפיצוי עומדת על 50,000 ₪ לכל פרסום כזה.

כמובן שישנם גם מקרים של שיימינג שיוצרים נזק ממשי לחלוטין, למשל במקרה של שיימינג על בית עסק או נותן שירות.

במקרים כאלה ניתן לבחור גם במסלול שכולל הוכחת נזק, וכך לתבוע פיצוי גבוה יותר מזה של תביעת דיבה ללא הוכחת נזק.

 

אפשרות שנייה: קובלנה פלילית

האפשרות השנייה היא הגשתה של קובלנה פלילית כנגד מפרסם השיימינג. קובלנה היא צורה מיוחדת של דין פלילי, שכן במסגרתה התובע הוא הנפגע עצמו, ולא המשטרה או הפרקליטות כפי שהדבר נעשה בעבירות פליליות רגילות.

הגשתו של כתב אישום בגין לשון הרע תלויה בהחלטתה של המשטרה, אך קובלנה פלילית יכול להגיש כל נפגע.

על מנת שיהיה ניתן להגיש קובלנה פלילית צריכים להתקיים שני תנאים, נוסף על שני התנאים שהצגנו לעיל בהקשר של תביעה אזרחית:

 

תנאי ראשון: כוונה לפגוע

על מנת שלשון הרע תיחשב לעבירה פלילית צריכה להתקיים כוונה מצידו של הפוגע. הכוונה הנדרשת במקרה שלנו היא כוונה לפגוע באדם שעליו נאמרו הדברים.

גם פה ניתן לומר בביטחון די מוחלט כי מרביתן של תופעות השיימינג אכן נולדו בכוונה ברורה לפגוע בקורבן השיימינג, ועל כן מרביתן יענו על תנאי זה.

 

תנאי שני: פרסום לשני אנשים לפחות

התנאי השני הוא הרחבה של תנאי הפרסום שהוזכר כבר לעיל, כך שבעוד עבור תביעה אזרחית בגין לשון הרע מספיק שהדברים יגיעו לעוד אדם אחד זולת הנפגע, כדי שהדבר ייחשב לעבירה פלילית יש צורך שהדברים יגיעו לאוזניהם של שני בני אדם זולת הנפגע לפחות.

גם כאן ניתן לקבוע כי מטבעה של תופעת השיימינג, התנאי הזה כמעט לעולם מתקיים בה.

 

העונש בגין עבירת לשון הרע

העונש המקסימלי של העובר עבירת לשון הרע עומד על שנת מאסר אחת. בנוסף לכך, גם בדרך של הגשת קובלנה פלילית ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, גם הוא עומד בתקרה של 50,000 ₪.

כמובן שבמקרה בו נפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בהליך הפלילי לא ניתן לדרוש כאלו בהליך האזרחי, וכן להפך.

 

אפשרות שלישית: תביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות

האפשרות השלישית, שאינה בהכרח מתאימה לכל סוגי השיימינג, היא תביעה אזרחית או פלילית מכוח חוק הגנת הפרטיות. תביעה זו מתאימה למשל למקרים בהם השיימינג כולל פרסום תצלומו של אדם בנסיבות שעשויות לביישו, או פרסום הנוגע לצנעת חייו של אדם, כמו עברו המיני או הבריאותי.

פגיעה בפרטיות כזאת היא גם עוולה אזרחית, שגם לה שני מסלולים, עם הוכחת נזק וללא הוכחת נזק, וגם עבירה פלילית שעונשה המקסימלי עומד על 5 שנות מאסר.

חשוב להדגיש שאפשרויות הפעולה השונות שהובאו לעיל אינן בהכרח סותרות זו את זו, ובהחלט ניתן לעיתים לנקוט בכמה מהן בו זמנית.

 

נפגעתם משיימניג ורוצים לדעת מהן זכויותיכם? פנו לעו"ד יוני לוי, עורך דין מומחה ללשון הרע.